תפיסות גמול (ארגז הכלים)
תפיסות גמול מכונות לעיתים תורות גמול, והן קובעות מיהו הנושא בעונש. לא כל ספרי התנ"ך מחזיקים באותה תפיסת גמול. תפיסות הגמול השכיחות בתנ"ך:
גמול אישי: שכר או עונש הניתנים לאדם רק לפי מעשיו האישיים. הגמול הוא תמיד מיידי לאחר החטא/המעשה הטוב. ("הנפש החטאת – היא תמות" (יחזקאל יח 4)).
גמול קיבוצי: שכר או עונש הניתנים לקבוצה לא על-פי מעשיה, אלא על-פי מעשה של יחיד מתוכה.
גמול דורות: שכר או עונש על מעשי האדם הניתנים לצאצאיו בדורות מאוחרים ("אבות אכלו בוסר ושישי בנים תקהינה" (יחזקאל יח 2)).
גמול מצטבר לדורות: המעשים השליליים של הדורות השונים "מצטברים" עד לנקודה בה מתמלאת מכסת החטאים ומתממש העונש. תפיסה זו עשויה להסביר לדוגמה מדוע ישנו מלך כמו הושע בן אלה ש"וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה: רַק, לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו" (מל"ב יז 2) שבדורו מתממש עונש אף שהיה חוטא "פחות מאבותיו" – בדורו התמלאה מכסת החטאים.
