ריכוז פולחן (ארגז כלים)
דרישה שמעלה התורה בספר דברים: את כל מעשי הפולחן לאל האחד והיחיד יש לרכז במקום אחד ויחיד – "המקום אשר יבחר ה' לְשָׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" – בית המקדש שבירושלים (דברים י"ב). בהמשך, נדרש המאמין לבצע את כל הפולחן הדתי באותו המקום בלבד:
"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם–לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה. ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם, וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם, וְצֹאנְכֶם. ז וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם".
דרישה זו חִייבה להרוס את כל המקדשים, המזבחות והבמות שהקימו בני ישראל כדי לעבוד את ה', כפי שנהגו לעשות עד אז. עד לדרישה זו נהגו בישראל לפי המקובל בספר שמות: "בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ' 20).
את ריכוז הפולחן בירושלים החל לבצע חזקיהו מלך יהודה (במקביל לחורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה), אך מי שביצע זאת באופן שיטתי היה נינו, המלך יאשיהו, שעשה זאת בשנת 622 לפני הספירה (מלכים ב', כ"ב-כ"ג; דברי הימים ב', ל"ד-ל"ה). הרפורמה הדתית שערך יאשיהו כללה את שטחי ממלכת יהודה, ואף את שרידי הישוב היהודי בממלכת ישראל החֲרֵבָה.
מיותר לציין, היו שנפגעו מהרפורמה, בעיקר תושבים מרוחקים מירושלים, שבטים מרוחקים מירושלים ועוד. מסתכלים מן הצד יכלו אף לראות בפעילות ריכוז הפולחן פגיעה במקדשי ה', כפי שרבשקה לגלג על המאמינים שה' תומך בחזקיה גם לאחר שהרס חלק מהמקדשים: "וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ? הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו."
