על-רקע שאיפתו הכללית של התנ"ך למינימליזם, ריבוי פעלים הוא אמצעי ספרותי המדגיש באופן ניכר את מה שאינו גלוי בכתוב: רגשות, התרחשות מיוחדת, או אופן התרחשות שלא ניתן לתאר במילים. בפרקי הפרוזה בתנ"ך ריבוי הפעלים גם יוצר תחושת איטיות בסיפור, אף שמהירות ההתרחשות לא באמת השתנתה. תחושת איטיות זו, גורמת להדגשת רגשות הדמויות שאינן מסופרות.
לדוגמה, בסיפור עקדת יצחק רגשותיו של אברהם לא נחשפות בכתוב, אולם ריבוי הפעלים בפסוק 3 "מאט" את הסיפור ומאפשר לקורא להרהר ברגשותיו: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים."
